הבעיה האמיתית באליינרים היא לא האיכות היא השליטה

1. שליטה בתכנון — לפני הייצור

במערכות רבות התכנון הוא הצעה. ב-iQ התכנון הוא החלטה משותפת.

אתה מאשר:

• כיוון כל תנועה
• סדר השלבים
• IPR
• אטצ'מנטים

ורק לאחר מכן המקרה נכנס לייצור.

כך אתה יודע לאן הטיפול מתקדם לפני שהמטופל קיבל את הסד הראשון.

2. פחות תיקונים, פחות הסברים למטופל

רוב הזמן הקליני בטיפולי אליינרים לא הולך על התקדמות — אלא על תיקון סטיות.

כאשר התכנון צפוי — גם המעקב צפוי.

המטרה איננה להימנע מ-refinement — אלא להפוך אותו לנדיר.

3. מודל תמחור יציב

מחיר אחיד לכל מקרה. ללא תלות במורכבות.

אתה יודע מראש:

• עלות המעבדה
• רווחיות הטיפול
• מה להציע למטופל

אין צורך לחשב כל מקרה מחדש.

4. תקשורת ישירה וברורה

תקשורת עם צוות התכנון — לא עם מערכת אוטומטית בלבד.

• אפשר לשאול
• אפשר לשנות
• ואפשר לעצור לפני ייצור

5. התאמה לרופא כללי וגם לאורתודונט

המערכת לא מנסה להחליף את שיטת העבודה שלך — היא מתאימה את עצמה אליה.

מי שמבצע הרבה טיפולים — מקבל שליטה.
מי שמבצע מעט — מקבל ביטחון.